במשך שנים רבות הייתה שיטת הצביעה הרטובה שלטת בתעשיית המתכת. זו הייתה גם הדרך שהשתמשנו בה כאשר לקראת סוף שנות החמישים של המאה הקודמת מטלפרס (Metalpress) את צעדיה הראשונים בענף יצור מפזרי האוויר.

הצביעה הרטובה נתנה פתרון לבעיות הגמר האסטטי של המוצרים ובמידה מסוימת גם להגנתם מפני פגעי האקלים. הצעד הבא היה קלייה בחום גבוה של המפזרים (הגרילים) לזירוז הייבוש . לצד קיצור תהליך היצור, הקלייה גם העלתה את העמידות הפיזית של פני השטח הצבועים של המפזרים בפני שריטות או שפשוף. המעבר לקליית המפזרים היה כרוך גם בשינויים ביצור, כאשר היה צורך שכל מפזר יהיה עשוי מחומרים העומדים בחום הקלייה. אולם בצד היתרונות היו לצביעה הרטובה מספר חסרונות בולטים הן מצד הנזק הסביבתי והן מבחינת העמידות בתנאי שימוש קשים.

עם התגברות המודעות בחשיבותה של ההגנה על הסביבה ופרסום תקנות וחוקים בנושא גבר הלחץ למעבר לשיטות גימור מזיקות פחות ובעלות סגולות מכאניות של עמידות שחיקה גבוהה יותר.

כאן נכנסה לתמונה הצביעה האלקטרוסטטית. הטכנולוגיה שהתפתחה מאוד בעשורים האחרונים של המאה הקודמת שנתנה מענה להגנת הסביבה מחומרים נדיפים מזיקים אשר היו תוצאת לוואי של הצביעה הרטובה.

לקראת סוף המאה הקודמת נרכשה מערכת משוכללת לצביעה אוטומטית של מפזרים בטווח רחב של גדלים ואורכים, המאפשרת עובי ציפוי גבוה בהרבה (80 מיקרון ויותר). מערך הצביעה החדש נתן את הפתרון לנושא טיב הגימור, עמידתו בפגיעות שימוש וכן פתרה את בעיית זיהום האוויר.

במקביל גם פתחנו שיטות של הכנת המפזרים לצביעה ללא שימוש בחומרים מזהמים.

כיום, תאי צביעה חדשניים ומתקני סינון יעילים מונעים פליטה אפשרית של חומרים מזהמים ומאפשרים לנו לעמוד בדרישות המחמירות של תקני מניעת זיהום אוויר.

המסועים האוטומטיים המעבירים את המפזרים (הגרילים) בין תאי הצביעה לתוך מנהרת תנור הקלייה גם הופכים את התהליך ליעיל יותר.

המפזר היוצא בסוף התהליך עונה לכל דרישות האיכות של לקוחותינו בארץ ובחו"ל.